#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיב. שמינה והכחישה בידים ובסוף שחטה איזה זמן קובע לתשלומי ד' וה' ומדוע? 	"תשלומי ד' וה' כשעת הגניבה דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא. רש""י פירש דמההיא שעתא אתחלה לה טביחה. ר""י (בתוד""ה מה) פירש דבקטלה כולה אין הולכים בתר הדמים דהשתא דקנאה בשינוי ואינה של נגנב אלא בתר מעיקרא שהיתה שלו וה""ה בקטלה פלגא. ועוד אומר ר""י דמצי לפרש בענין אחר דאפילו למ""ד אין לשחיטה אלא לבסוף ולא מחייב ד' וה' עד משהו אחרון אפ""ה לא אזלינן בתר חשיבותא דההיא שעתא כפי מה שהוא שוה במשהו אחרון אלא כפי מה ששוה קודם שחיטה, א""כ כי קטלה פלגא נמי דהיינו הכחישה לא אזלינן בתר השתא אלא בתר מעיקרא."	"ב""ק סה. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שיג. בעה""ב שטען טענת גנב בפקדון ולאחר שבאו עדים הודה. הקרן שוה ד' זוז וכן הכפל והחומש זוז כמה משלם ומדוע והאם מביא אשם ומנין? "	"לרבי יעקב לרש""י צריך לשלם תשעה זוזים כיון שרק כשהחומש שוה לכפל נפטר מתשלום החומש דבעינן שיהיה החומש ניכר. לתוס' (ד""ה כפילא) משלם שמונה זוזים שחומשו עולה לו בכפילו. לחכמים ולרשב""י משלם שמונה זוז דס""ל דמדכתיב 'בראשו וחמישיתיו' ממון המשתלם בראש מוסיף חומש ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש כלומר שכשמשלם רק קרן משלם חומש אבל כאן שמשלם כפל פטור מחומש.<br>לדעת ר' יעקב וחכמים מביא אשם דכתיב 'בראשו וחמישתיו ואת אשמו' תיבת 'את' הפסיקה לומר שרק חומש תלוי במביא הקרן בלבד. ולרשב""י אינו מחוייב באשם דס""ל שאין חומש ואשם משתלמין במקום שיש כפל, שתיבת 'את' נכתבה להפסיק בין הקרבן שהוא ממון גבוה לחיוב החומש שהוא ממון הדיוט והוסיפה התורה את האות וא""ו לערב את הכתובים ולמעט גם מאשם את מי שאינו מביא קרן בלבד."	"ב""ק סה. - סה:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיד. באלו אופנים פירשה הגמ' שיתקיימו דברי ר' יעקב שחומשו עולה לו בכפילו? 	דמעיקרא היה הפקדון שוה ארבעה זוזים ולבסוף זוז והקרן משתלמת כעין שגנב והכפל כשעת העמדה בדין או שגם בסוף היה שוה ארבעה זוז ומדובר שנשבע ארבע פעמים לשקר והודה.	"ב""ק סה:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שטו. אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין. מה דין הכפל לדעת רב: 1) בנתפטמה מאליה 2) בהוכחשה מאליה 3) בהתייקרה או הוזלה? 	"1) לרש""י אם משלם בטלאים משלם כדמעיקרא. אם משלם דמים משלם כדהשתא. לר""י ולר""ת (בתוד""ה טלאים) משלם<br>כדמעיקרא <sup>קיז</sup>.<br>2) לרש""י כנ""ל <sup>קיח</sup>. לר""י משלם כדמעיקרא. לר""ת משלם כדהשתא.<br>3) לרש""י בין משלם בטלאים בין משלם דמים משלם כדהשתא <sup>קיט</sup>. וכן דעת ר""י . לר""ת בהתייקרה משלם כמעיקרא, ובהוזלה משלם כדהשתא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיז.  כתב הרא""ש  (סי' ב)  שהתוס' הביאו ראיה מר' חנינא אבל הרי""ף פסק כר' אילעאי וליתא לרבי חנינא ופיטום דממילא משלם כדהשתא, והכי מסתבר.
<br>קיח.  כן פירש בתוס' רבינו פרץ  (ד""ה טלאים)  שחילוקו של רש""י בין טלאים לדמים הוא כשנשתנה גוף הבהמה.
<br>קיט.  כן כתב בתוס' רבינו פרץ  (שם)  בדעת רש""י.</span>"	"ב""ק סה. - סו. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכא. האם קונה בגזילה ומנין: 1) יאוש 2) שינוי מעשה 3) שינוי החוזר לברייתו 4) שינוי השם? 	"1) לרבה קונה, והסתפק אם מדאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה או מדרבנן מדין תקנת השבים. לרב יוסף אינו קונה ואפילו מדרבנן ולא ילפינן מאבידה שבהיתרא אתי לידיה לגזלה שבאיסורא אתא לידיה. והא דאינו קונה מדאורייתא ביאר עולא שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה. גזול דומא דפסח, מה פסח דלית ליה תקנתא כלל אף גזול דלית ליה תקנתא לא שנא לפני יאוש ולא שנא אחר יאוש. [ובתוס' (ד""ה עולא) כתבו שלר""י דברי עולא הם מקור לכך שיאוש אינו קונה אבל לר""ת הם מקור לכך שקרבן נפסל משום דהוה מצוה הבאה בעבירה]. רבא או רב פפא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול, אימת אילימא לפני יאוש פשיטא למה לי קרא, אלא לאו לאחר יאוש וש""מ יאוש לא קני.<br>2) לב""ש שינוי אין קונה דכתיב באתנן גם לרבות שינוייהם ולב""ה שינוי קונה דכתיב הם ולא שינוייהם (וביארו תוד""ה הא דאי שינוי קונה א""כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר). עוד כתבו התוס' שרבא בהגוזל סובר שאפשר לומר שלא נחלקו ב""ש על ב""ה ששינוי קונה.<br>3) לרבה קונה מדאורייתא דכתיב אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי, ולרב חיסדא באיכא דאמרי אין קונה דדריש והשיב את הגזילה מ""מ. וביארו התוס' (ד""ה הן) שנחלקו בשינוי החוזר לברייתו. [ולקמן צד, ב אמר רבי יוחנן ששינוי החוזר קונה מדרבנן משום תקנת השבים. ובדעת רב אשי (לקמן צג, ב) כתב רש""י שאינו קונה כלל ועי""ש בהגו""צ].<br>4) כתבו התוס' (סו, ב ד""ה שינוי) ששינוי השם לא קני בלא יאוש או שינוי מעשה. ובתוד""ה הא (סז, א) כתבו בתירוצם הראשון ששינוי<br>השם גמור מועיל לקנות אף בלא יאוש, אלא ששינוי השם קטן כעיצבא אינו מועיל אלא בצירוף יאוש. ובתירוצם השני כתבו שכל שינוי השם מועיל לקנות אף בלא יאוש רק יש דברים כמו הקדש ועורות שצריך בהם יאוש כדי לפעול בהם שינוי השם <sup>קכא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכא.  וכן כתב הרשב""א  (ד""ה ופירקה)  כשינוי מעשה, ובהא לא אפלגו רבה דשינוי השם כדי קונה בלא יאוש ורב יוסף אלא כולם מודים בדבר זה.</span>"	"ב""ק סה: - סז: ותוס'"		
